לפניך
לא ידעתי מה זה כיף
לא האמנתי לאף אחד שאמר לי שכיף לו
לא הבנתי מה הכוונה
כיף היה בשבילי משהו ממש לא כיפי
לא אמיתי

ואז באת
ולימדת אותי כיף מהו
ואפילו אהבה מהי
לימדת אותי את הדבר החשוב ביותר שאדם יכול לדעת
הדבר ששום בצפר לא יכול ללמד

אבל עכשיו כשאתה לא פה
הספקתי לשכוח מהו כיף אמיתי
כיף טהור
הכיף הזה כרוך באנושיות
אבל ההגדרה שלי לכיף הפכה להיות משהו אחר
היא הפכה ללשבת מול המחשב
ולהקליד את הלב שלי החוצה
או אפילו סתם לצפות בטלויזיה
בכל אופן לא משהו שכרוך בלצאת מהבית

וכל עוד אני לא יוצאת מהבית
ולא פוגשת אנשים
ההגדרה תישאר כמו שהיא
ואני חלשה
ולא מסוגלת לגרור את עצמי מחוץ לדלת
ועצלנית נורא
העצלנות הזו גוברת לפעמים על הרצון לאושר

אני רוצה שתבואי עכשיו
ותגררי אותי החוצה
אבל בלי שאני אצטרך לבקש
כי לבקש עזרה זה לא הצד החזק שלי
תבואי
עכשיו
לפני שאני אתמכר
אולי אני כבר מכורה

השיר הכי מוזר שכתבתי בחיים. אפילו לא שיר, יותר הרהור מתמשך
ומוזר..
היה לי רעיון והתחלתי ממנו אבל אז תוך כדי כתיבה נסחפתי לכל
מיני הרהורים ומחשבות שלקחו את השיר הזה למקום אחר לגמרי ממה
שהתכוונתי. אין לי מושג מה יצא פה ואיך. הכל קרה נורא מהר.
וזה הכי מהבטן, הכי אותנטי שיש. מהלב ישר לדף, בלי שום סינון.