15.2.07

שינוי נובט מתוך סופה
המסעירה גלים שקטים
מבלבלת כיוונם.
ולא מוצא מקלט או חור
בו את הניצן אחקור
אבין מצמיחתו.

אמת, גלים שוטפים את יבשתי
מועד, נופל ומתגלגל
מציף את צמיחתי.
אמת מרחפת בגלוי מולי
וכשצץ ניצוץ בעיניי
אדע - כעת היא בי.

בלבול קטן יצר מבול
וכפותיי באדמה...
פשפוש אחר יבול.
ואם אמצא את הניצן (אותו נבטן)
אבין אני עומד מולי,
אחקור עיניי.

זו סופה חלחלה דרכה בי ומחתה מעט את הכתיבה
טלטלה נפשי, רוחי רק שיתפה פעולה עימה
נשבה לראות צבעי תלאות סביב גופי.
וכל יום של סערה הניצן צומח
ושינוי חדש פורח בי
שינוי הנראה בהבזקי התנהגות וראות, מנוחה או תזזיות.
ולעיתים אשכר אותי בחברה
ואשקר עצמי בלגימה של הכחשה ו'זרימה'.
זה קורה כבר שנים וכל פעם מחדש חושב: "זו תקופה"
אך הנה היא (התקופה) מתהלכת על פני תקופות רבות...
תהליך ארוך זה
של איבוד צורה
בגלל זה באמת כל יום שאני מסתכל במראה אני נראה לעצמי שונה.
אני לא מיקשה אחת מאוחדת, אני לא מאוזן, אני לא יציב -
בהגדרות שלי כמובן -

אני משתנה כל הזמן, אני מקשיב לשינוי, אני מאוזן, אני יציב.
יבשתי, צמיחתי, עיניי, כפותיי, נפשי, רוחי, גופי, בי, אני,
עצמי, שלי... כל אלו לא שלי וכל אלו משתנים מחוצה לי ואיתי.
השקר, הוא לא רק יוצא ממנו, הוא מסתתר בכל כך הרבה דברים ואם
יש לו ניצוץ אז זהו ניצוץ בעל צבע, עטיפה... למשוך את הטוב
אוהב היופי שבנו.
האמת
זהו ניצוץ אחר, חסר צבע ומלא בצבע ואור...
והסתירות הללו,
יבין אותן רק הרואה אותן.


לתמונה משקפת
http://stage.co.il/s/580361