נטע דגן / בעיניי באתי |
להיווכח כי לא בדיתי
בכל כוחי להיווכח,
האם הייתי פה פעם
פעם הרחובות הללו היו שונים
פעם באתי ברגליי
רקעתי ורקעתי עד שלא היה עוד מה לומר
היו שחשבו שרקדתי ריקוד משוגע.
בידיי נגעתי
טביעות אצבעי נשארו בוודאי
מעגלים בתוך מעגלים חרוצים כמו השנים
היו ימים שחשבתי שאין להם סוף.
בעיניי אני באה ללמוד
אלה ניואנסים קטנים
מהירים מריצוד האישון
איטיים כמו הבנה
עוד פאוזה קטנה לפני תנועה ארוכה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|