אולי זה לא הסוף,
אולי זו לא ההתחלה,
פרח לבן מונח לו,
כישן על המצבה.

ופרחים מונחים,
מסביב ומעל,
זוכרים חיים,
שעוד לא חיו כלל.

פזמון:
לא אל תדאג ילד,
זו אני מונחת פה,
לא אתה,
המשך לחיות בשלום ילד,
כי אתה כעת התקווה.

הפרחים כבר נבלו,
המצבה מאובקת,
האנשים שהיו,
כעת חובקים אחת אחרת.
והחיים ממשיכים,
הנה עוד פשע נוסף,
גם אותו ישכחו במהרה,
הנה עוד אחד מחכה על הסף.

פזמון:
לא אל תדאג ילד,
זו אני מונחת פה,
לא אתה,
המשך לחיות בשלום ילד,
כי אתה כעת התקווה.

רק אתם נשארתם,
משפחתי האהובה.
וגם אתם נותרתם,
חבריי לתקווה.
רק אתם שאהבתם,
זוכרים אותי שמחה.
אוהב אתכם לעד,
בכל מקום, בכל עולם,
בשבילכם אני לא,
עוד זוכרון מעומעם.

פזמון:
לא אל תדאגו,
זו אני מונחת פה,
לא אתם,
המשיכו לחיות בשלום אהוביי,
כי אני יודעת...שניפגש שוב.