דולפינים בקפיצות הדדיות
באוקיינוסים נוצצים

קראתי שיר של משורר גאון
ואז של עוד כמה שגרמו לי לחשוב
על אובדן הרגישות ופנטזיות יתר
שמפריעות לכתיבה
כוס קפה
ומהביל


בצהריי היום התגנבה לה הידיעה
ששוב אני נמצאת במקום ללא אחיזה
רציתי להיות מאושרת בלי לפחד
מהעתיד
או בלי לפחד מחוסר ההספק מהאנשים ומרגשות האשמה

רציתי לערום את החיוכים של כולם
ולמגן את ליבי בערימה
של אושר של אחרים?
או רק אישור

הלהקה שאני שומעת מבינה בניכור




16:51
   
Roscoe



9 דקות לפני שתחזרי לכאן
לא זוכרת מה לבשת
כשלא אמרנו שלום
ונדבר
על מה
ננשום אחת לתוך המילים של השניה
ולפעמים בזעם כבר
בנביחה
שתסתלק מכאן כבר
אני לא מבינה


עוד מעט נחגוג את שארית האושר
את הפנים שלך מול שלי
ואת הלב הזה שאוחז דמויות גבריות
שאמורות להביא אושר למח
ועונג לגוף
ובעיקר הקלה ומנוחה

ואת תנוחי על המיטה
ותקטרי על כאב הבטן
על כאבי הגב, השרב
התאבון המוגבר
הצמא המוכר
ובמח.....
המחשבות ישייטו ועל הרצפות
אנחנו נהגר
ניגלה מעצמינו
מהאדמה
שמושכת למטה
והמח שמרים אל על
עד שהבטן ניזכרת
במים
אנחנו כבר בוכים






יבש לי בפה
אתה בעבודה
לא בעלי יותר
ואני מתחמקת מהמצולות של מה שלא נהיה בגילגול הזה



יופי רדוד בתוך התנוכים העמוקים
יש משפטים שתגיד נכון מספיק בשביל להחזיק אותי אצלך עוד
יומיים, בקושי
וננגן אותם במרווחי היום
תקליטים שרוטים
עם אהבה טרנטה