השמים והשאול כדרך הרגע הזה
זולגים אל אהבתי הגוססת בדד
לא דרך שדות הקרב הטובים ליגוני
כי דרך בני המת שלא זכה לנולד.

באים ימים אל מרגוע ומרגוע אל כאב.

בת שמים נוצצת זהב שפל
אני העורב שערב אל הערב
ומיופייך אתן לך מהות מכאב
עד שאשכח שנשאת לי ילד.

בא מרגוע אל כאב וכאב אל הטרף.

ככוכב אכבה באופל הזועק לדם הזריחה
אחרוז לך אהבה ואלך, שתגססי לבדך
ובעצבותך אחיה שוב את המוות והתופת שהיינו
שמים ושאול כדרך הרגע הזה.

בא כאב אל הטרף והטרף אל המוות.