אמרתי לך שאני חי על שברי זכוכיות
ואתה אמרת שזה מזכיר לך איזה שיר
ושבטח הוא היה יודע
אבל הוא לא כאן
כאן יש רק מפית
נייר סכין מזלג כפית
כאן יש כוס קפה הפוך
כאן יש דם צוואר שפוך
כאן יש שירה גדולה
כאן יש גאולה.

אני מחייך ומדליק סיגריה אתה בוחן
קווי תחריט של אהבה נכזבת
בשיניי הלבנות.
(וזה מזכיר לי את אתמול
אצל רופא השיניים
ששאל אם אני מעשן
ואמר שזה לא טוב לשיניים.
אבל זה טוב לנשמה, עניתי לו,
ובכל רגע נתון אני מעדיף את הנשמה)
כמה מלוכלך וחסר אונים אני ודאי נראה לך
מבעד לעיניים המזוגגות
כל כולך אוויר
כל כולך צל כביר שלו
כל כולי רחמים עצמיים
רכוש משותף
כל כולנו מחלקים.

ויש לי אובססיה לדברים יפים,
אני יודע, והיופי מפוסל אצלי
בדמותו, אתה שומע
צלילים צורמים של לב חורק
כשאני עולה במדרגות ומתנשם.
ואתה לא מפסיק לבחון את הפנים שלי
אתה לא מוריד את העיניים
(ואני שקרן מתועב.
ברגע זה אני מעדיף את השיניים)
כבר ממש חשוך והחבר'ה מהעירייה
מסתובבים עם כלובים גדולים.

השירים שלו מתרוצצים סביבי במעגל נורא
כמו סופת מילים סוררת גונבת
לי את החמצן צועקים לי ארנבת
ארנבת שחורה.

This is the book I never read
These are the words I never said
This is the path I'll never tread
These are the dreams I'll dream instead
(Annie Lennox)