אני ממליצה לקרוא את שירו של ישות נצחית "לשאלת היופי"- אשר
בהשראתו נכתב מונולוג, זה.
זהו מונולוג אוטוביוגרפי, אשמח לתגובות.

אומרים שבכל "גרעין נח"ל, או צוות בחי"ר אם מביטים 20 שנה
לאחר מכן, ניתן סטטיסטית לראות -
שאחד חזר בתשובה, אחד יצא משפיותו והתאשפז, אחד התאבד, אחד
נשאר בצבא לקבע, ואחד ירד מהארץ...
ושניים שלא הבינו בכלל מה קרה שם...
ואחד שפחד (לא הצליח) ללחוץ על ההדק, ואחד שלחץ
ופגע... בחברו הטוב, (אצלך בשיר "לחץ ונפגע")
ואחד שנאלץ למסור עדות ולא להרדם יותר בחיים יחד עם
הלוחץ על ההדק, ואחד שנהייה אילם מבחירה לכאורה.
ואחד שטייח
ואחד שהלשין
ואחד ששיקר
ואחד שהתאבד כדי לא לשקר ולא להלשין ואחד שברח לחו"ל ואחד
שהתאבד ואחד שנשאר בצבא כדרך-קבע.
(ראה - "הזדהות עם התוקפן" - אליבא ד'פרויד)
ואחד שעשה מחזיק מפתחות משבר של גולגולת של ילד בן 14 שרק
רצה לתלות את דגל פלסטין על עמוד ונורה בטעות בראש במקום
ברגליים,
ואחת (אני) שהעידה בחקירת מצ"ח על "העלמת ראיות" של
הגולגולת - כי הקצין רצה מחזיק מפתחות מגולגולת חלקית של ילד
פלסטיני בן 14 שרק רצה לתלות דגל וירו בו, בטעות ברגליים
העליונות - באונה השמאלית,
ובזקנה שרק רצתה לתלות כביסה מהמרפסת אבל פיצחו לה, בטעות
את הראש, כי המרפסת שלה הייתה בדיוק בזוית של 60 מעלות
כשיורים
באוויר, רק על-מנת להרתיע,
"עצור!
עצור או שאני יורה"
"יריה באויר - בזוית של 60 מעלות"
"ירייה לרגליים, על מנת לפצוע ולעצור את החשוד, בנוהל עצירת
חשוד,
שבשנת 1987 כשהייתי בבית-סחור,
כל כך הרבה (וגם מכוחותינו - וגם מירי של חברים)
כל-כך הרבה
בטעות מתו
כל כך הרבה מתו.
אנשים שהכרתי היטב, היטב, מתו.
כשהייתי בת 18 והם בני 19 הם מתו ואני נשארתי -
ולא מבינה בכלל מה קרה שם.
באהבה -
שירז.
לזכר אידור רבינוביץ מפלוגה ב' שחי היה בערד - יהי זכרו
ברוך.