הו אמא אל תבכי,
אל תזילי עוד שמעה,
תעכי את השברים,
שמרי על העמדה.
קברי אולי עומד לו,
גלמוד אי שם ובודד,
אך לנצח אשכון,
עמוק בליבך.

הו אמא, אל תבכי.
שמרי על מה שעוד נותר.
שמחי.. כמה שאפשר.
ותחיי...גם בשבילי.

היריות שורקות,
צעקות עולות ויורדות,
ומחשבותיי נודדות,
הרחק מהקרבות.
האם את זוכרת זמנים יפים?,
והאם עוד תדעי אושר אמיתי.
הידע הקר חודר,
אין עוד לאן לברוח,
וכל מה שאני יכול זה להצטער,
מצטער...שלא אחזור עוד הביתה.

הו אמא, אל תבכי.
שמרי על מה שעוד נותר.
שמחי... כמה שאפשר.
ותחיי...גם בשבילי.

החברים עצובים,
החברות מתייפחות,
אבל העיניים שלך הן אלו שקורעות.

הו אמא, אל תבכי.
שמרי על מה שעוד נותר.
שמחי... כמה שאפשר.
ותחיי....גם בשבילי.