בליל אפלה
עולה אל הגבעה
אל המקום בו רוח פורצת מבין העצים
אל המקום בו זכרונות מלחמה נעוצים.
נושאת מבט אל ההר הנישא ממול
וכביש מתפתל מתחת התוחם את הגבול
ומאורות הלילה נכבו, כל גורמי השמים
ועבים עבותים אשר לא דמעו מים
ובגבע ההוא, בין חורש סבוך
מעלה הם מתפתלים
שבילים חסרי שם, לבם לאדמתם רתוך
הם משעולי אלמונים.
כמו נחשי אש החובקים את ההר
ולשונות הניצוץ לוחשות מזמורים של קינה
"הררי לבה ותופת
בם נפלו גיבורים באימה
בלילות ללא אור ירח ונופת
חותמים אזהרתם לצופה בדממה"
עין הנחש צופה ממעל, בוחנת עוברים ושבים בשקט
סיפורי אסון וצרה בין יללות הרוח לוחשת.
וההר את סודו שומר, את שביליו מאמץ אליו
והם את חיבוק המוות כופים עליו. |
