אתה יודע עליי יותר מדי
ואתה בכלל לא מכיר אותי
יודע כל כך הרבה שאתה יודע מתי לצחוק
ואני סתם תוקעת חיוך דבילי
צהוב כזה
וחושבת שאני בכלל לא צהובה כמו
שאתה
רוצה שאהיה

ואת כל החול והאדמה והניילון הנצמד
ששמתי ועטפתי
כמו כתנת המשוגעים שאני
נמנעת ממנה
וחושבת מחשבות יפות
ריאליות
קרות,
כדי לצנן את המים
לבלוע את הכדורים
אני עכשיו מנערת, מתנערת
אתה גורם לי לאמר
את מה ששנייה לפני שעניתי לטלפון
החלטתי לנעול בסוגרי סוגרים ובסוגריים

(איך בכלל מתמודדים עם ה
אינטימיות
הזאת)

@

אני מריצה שורות
בראש
מדברת לעצמי
מדברת
מדברת
מדברת
אליך.

@

עד שכבר פיתחתי בטחון עצמי
אתה בא
ביופי הזה
שאני בכלל לא מכירה
ואחרי כל כך הרבה אמירות
סרקסטיות ומלוחות
לכל כך הרבה בנים
שרמנטים
עם החיוך הזה
שהולך הצידה

אני מרגישה
נחותה

ולא רק בגובה.

@

אני חושבת שכדי באמת לאהוב אותך
השיחה שלנו צריכה להשמע
כמו שירה

מילים נוגות כאלה
קטנות קטנות
שעוטפות משמעות גדולה

אבל אצלך
זה לפעמים מילים גדולות גדולות
שעוטפות
כלום

@

(תצא כבר מהפרגמטיות המטופשת הזו
ותתחיל להיות הבנאדם
שאני רוצה שתהיה!)

@

כמה שאתה מכוער עכשיו בעיניי
גורם לי להקיא את המחשבות,
הקיוויים האלה

ממש יכלתי לבנות לך מקור אנושי
לרצף הדימויים שקיבלתי ממך
לפיסות השבורות של
אמת
מזוייפת לחלוטין

מהרגע הראשון זייפת
הכל
לא חשבת אפילו לרגע
להוריד את הטיח
לעצור את תנועת השפכטל ה
אוטומטית שלך

אתה הררי נמיכות בתוך עמק גבוה
אתה שפל ובזוי
אתה ואזה
מנופצת

אתה כמו סוס שדהר יותר מדי -
מקולקל.

וכך, אחרי
מספר ימים של שיחות אינקץ
אתה בא ומשמיץ
ומגדף
ולא נותן לי לנשום
את צחנת הגופה שאני כבר טומנת
בקבר
שהכנתי מעודף מילים.