רגע אחד מדויק
אני מערבל ידנית
הרגלי שינה קימה
והחיים שלי קצפת
אני נוזל על שטיח הנגינה
שנמצא ברחוב מזמן
מגולגל אבל עדיין שטיח
כל התופים כאן
ובקבוקי מים מכל מקום
מכל מקום, כך החלטתי
והרי הקצפת של השינה
הם לא הרי השלג של המציאות
"והרוח צוחקת
באגם ענקית"
(הנה אמרתי את זה)
רגע אחד מדויק נוסף, בניחוח סוציאלי
ילדים מאומצים
אף פעם לא יאומצו באמת
לא עד הסוף בכל אופן
זה עניין של החזקת חיק מהרגע הראשון
שאינה בנמצא עבור המאומצים הללו
שמתאמצים ומתאמצים
אבל תמיד נפערים
לתחתית בלי דפנות
דרכה הם מחליקים דרך כלל
בלי מאמץ בכלל
ומשבר הזהות עמוק יותר מתמיד
אמך אינה וגם האב ברח באומץ
אמירה פוליטית
סעדיה מרציאנו
הוא הפנתר הצעיר בחורף
שקופא בלי בית
ואני מבטיח לך כאן ועכשיו:
דוד אבידן היה מזרחי
עיוורון
זה העניין כולו
עיוורון
לא לקות ראייה
אלא עיוורון מלא צבעים
בו אני לוקה כל כמה ימים
ואז מרכיב משקפיים
ולוקח לידי כלב גדול
ומנחה אותו ואותי
לפינות רחוב סואנות
בהן אני מתרגל את העיוורון
בלי כמיהה
רק עם שחרור גדול של המפרקים
מכניס את הבטן ומביט
בלי לנשום אי אפשר
לחשוב על להביט
טיפול משפחתי עצמי
אם
בנה הצעיר
בנה הבכור
מחברת שירים תמוהים
קריסה ארוכה
יש רשימת מלאי,
לפיכך אפשר לצאת לקניות
אני כבר מרגיש
את גיבורו של מזמזם הדרך
מת בידיי
והצייר מלא המוות שלו
מחזיק אותי קרוב
עם הלימטות והכול
ומקווה שעוד ייתנו לו בד
וכוס משקה
אולי גם בן אחד נוסף
או לפחות אישה צעירה
צוחקת פוטנציאלית
שתבחין בשינויים
ואז תברח
אני מכיר את הכתיבה הזאת
המכירה אותי גם היא
ויודעת לכוון חציה אליי
בלי לכופף את היד
או את השפה
מזמזם הדרך ידע לכתוב
לא פחות משידע לקרוא ולשוחח
כמה שפות שנדרש
למרות פשעי המלחמה
והכרת המוות על מעלותיו
ידע גם ידע
למתוח אוסף בובות צליל
נינוחות ושנונות
שתורגמו טוב למדי
בלי רעידות קטנות של פחד
הנער השחור ממלא את מקומה של הקופצנית היטב:
הנער השחור שתוי וריק
במיטתו השאיר כפיל-כרית מוקפא
הנער השחור נטוי צוחק
ושמיכתו לנשימתו השתויה מצפה
הנער השחור שתוי ודורסני
את שכרונו אסחט אני
עוד מעט ישוב ובקבוקו בחוץ
uפיו יקיא סילון של מיץ עכור חמוץ
הנער השחור שמוט וחי
ואין בו חרטה יותר מדי
ישוב לתאו שתוי, ורך,וכנוע
ישירות לחיבוק סוהרים לא מנוע
הנערה הקופצנית שבה ממסע הבריחה:
אינך על הגג,את ברחוב החשוך
ברחת לרופאים ולמשרד החינוך
וותרי על הגג, וחזרי אל המתחם
עוד מעט כדור חדש,יינתן לך בחינם
אינך על הגג, את מוטלת זקופה
יש אומרים יסוד סביר לחשוב שזו תקופה
וותרי על הגג, ואכין לך מרק
ומרחי בו פנייך, בהבל צחוק ממורק
אינך ברחוב, ועלית כבר לגג
הרופא הראשי אומר שהוא מודאג
קפצי כבר סופית,שנוכל לקבור עמוק
את הזעם הכבוש נשחרר בפקעת צחוק
אופרציית טי ארבע היא לא מה שחושבים
היו סממנים שהצדיקו
היו מטורפים שהצחיקו
היו גרמנים שהשליכו
והיו גרמנים שהניחו
ואפשר היה לשבת לכוסית ולמחול
במקום להמית את עצמנו הגדולים
אבל המסכנים נרצחו בקלות יתרה
מילא היו מערימים קושי
אבל הייתה קלות
ומוות קל אינו משביע | 