זוגות אוחזי ידיים, קמוטי פנים
עוטי צעיף וגלימת משמנים
בכל מבט - הם מקשיבים
מתהלכים צרובי שמש
זוכרים, כי צפו בריקוד הזאבים מול הירח,
שוב מיין השכחה אינם סומאים.
בכל שעל - נגיעה ברגש רחוק
לכל שיעול - מוסיפים תפילת כבוד.

מיתריהם למדו להזדקף מול השדים
הם חרשו השדות, ותפרו הטלאים.
הם חובשים על החוטם - משקף מבית האלוהים.
רוו מכוס ייסוריהם, שקטה טינתם,
ליבם קל, ומתמזג בשבילי העולם.


זוכרים כי השיטו עפיפון ישן
בשמיים טרופים,
ועתה -
דמעתם לניגוני ילדות,
עוטפים נכד קט בפרחים.