כל כך הרבה אכזריות יש בעולם
כל כך הרבה רשע
חוטאים בגאווה, רהב וקנאה
מנצלים בשם הבצע, הורגים בשם הטינה
מידות רעות של הרס ופשע
מעגלי אלימות, אדישות, תוקפנות
נדמה שאפסה תקווה לאנושיות
עומדים כולם באמצע הבלאגן
אבודים אחד אחד
אין יודע מי התחיל את הכל
מאשימים את אדם, חוה ואלוהים
מפנים אצבע כלפי ההורים
עמים שונאים זה את זה ומתרחקים
מתעללים בחלשים
חולשים על הטבע ועל בעלי החיים
נלחמים עד שפיכות דמים.
דמעות החמלה זולגות.
לפעמים אני מתבייש להיות בן-אדם.