|
שוב בתחנת רכבת
מביטה בכל הפרצופים
עוצרת רק לרגע
מטיילת על הרציפים
ועוד רגע הוא יגיע
חייל עייף על ספסל נרדם
ועוד רגע הוא יופיע
ומהייאוש אותה יגאל
והיא נזכרת,
בתמימות מפעם
איך רדפה אחרי חלום
צריך ליפול כדי ללמוד ללכת
צריך לדעת איך לקום
ועוד רגע הוא יופיע
והחלום שוב יתנפץ
והייאוש אותה מכריע
מסדרת את החצאית |
|
|
הלכתי לכיכר
רבין, איפה
שרצחו את רבין,
עמדתי בנקודה
שרבין עמד בה
פעם אחרונה,
עברה בחורה עם
כלב, בדיוק
כשחשבתי כמה חבל
שלאה כבר לא
בחיים, זה גרם
לי לזיקפה.
שאלתי היא:
האם אני
נקרופיל?
זאופיל?
או סתם
נוסטלגי?
יוסי עמוס חזה,
בשאלה ליגאל
עמיר או לאחותו
הדס עמיר, תלוי
את מי שואלים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.