אורקי
אני רוצה להגיד לך כמה דברים....
וכשחשבתי על הרעיון פשוט לכתוב במחברת או משהו היו לי ממש ממש
מלא דברים שרציתי שתדע.
עכשיו אני אפילו לא זוכרת אחד.
החלטתי פשוט לכתוב את מה שאני מרגישה.
אני מרגישה שאני אוהבת אותך.
אני מרגישה שקשה לי בלעדיך, אני מתגעגעת, אני רוצה אותך, שתהיה
שלי ורק שלי, אני רוצה שתהיה מאושר, איתי, או לפחות שתנסה אני
לא מסוגלת להיות איתך רק ידידה.
אני לא מסוגלת, כל פעם שאני שומעת את השם שלך אני מרגישה הרגשה
רעה, הרגשה שדווקא מי שאני רוצה לא רוצה אותי.
אני מרגישה לפעמים שאני פשוט רוצה לא להרגיש כלום, לא שמחה,
וככה גם לא עצב, לא אושר, וככה גם לא סבל..
אני מעדיפה לוותר על ההרגשה של האושר כדי שההרגשה של הסבל הזה
גם יעלם...
אני רוצה שתאהב אותי, כמו שאני אוהבת אותך!
דנה, טל ורעות אמרו לי שאתה מתגעגע אלי...
אני מקווה שזה נכון אני רוצה שזה יהיה נכון.
לפעמים אני ממש מרגישה שאני שונאת אותך, כי אתה לא אוהב אותי
בחזרה...
אבל אני חושבת... רגע, אתה לא אשם, אני נדפקתי... התאהבתי
במישהו שלא שם עלי...
אני לא יודעת מה איתך אבל אני מאוהבת בך כבר הרבה זמן.
אבל אותך אני לא מצליחה לשכוח.
אני לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי, אני אפילו חרטתי את השם
שלך על הרגל שלי..
אני לא רוצה שנהיה רק ידידים!!
אור, ביום שאני אדע אם אתה אוהב אותי אני לא אדע מה לעשות עם
עצמי..
זה יהיה היום הכי מאושר בחיים שלי.
אני יושבת וכותבת את זה, והדבר היחיד שאני רוצה עכשיו זה
להרגיש אותך לידי, שתחזיק לי את היד, שתחבק אותי, שתנשק אותי,
שתסתכל עלי עם החיוך האינפנטילי המתוק הזה שלך כשאתה מובך.
שמתי את התמונה שלך ברקע של המסך של המחשב המזדיין שלי (שלא
נכנס לי לאיי סי קיו ומונע ממני לדבר איתך!!).
וכל פעם כשאני רואה את התמונה הזאת.. אני מרגישה מבואסת..
מרגישה עצובה..
למה אתה לא שלי? מה לא בסדר בי?
אני בוכה בגללך הרבה, כמעט כל לילה.
אני לא יודעת למה "בחרתי" דווקא אותך לאהוב אבל אני כל הזמן
מרגישה שאם אני יתאמץ קצת אם אני יעשה משהו מסוים (שאני לא
יודעת מהו..)
אתה תאהב אותי.
בפעם הראשונה שראיתי אותך התאהבתי בך..
אפשר להגיד שזה הלך ככה:היה לי ידיד ממש ממש טוב, אורקי.
והיה עוד מישהו דניאל, שחברה שלי היתה דלוקה עליו, אז
נפגשנו..אורקי היה "חייב" לי חיבוק, התקרבתי אליו ואמרתי לו
כזה "היי" חמוד כזה..
וגם הוא אמר.. רק שה"היי" שלו הסגיר את העובדה שהוא מאוד
מובך.
ואז הוא הזכיר לי שהוא "חייב" לי חיבוק (כאילו ששחכתי).
הוא קם מהספסל שישב עליו, והתקרב אלי, הוא חיבק אותי חיבוק כזה
אוהב וגדול.. שהיה הדדי, ונתן לי נשיקה עדינה עדינה על הלחי.
והתיישב.
בשניה הזאת ממש התאהבתי בו.
כל פעם שהסתכלתי לו בעיניים הרגשתי פרפרים בבטן.
מאז.. אורקי.. אני מאוהבת בך, משהו בך פשוט עשה לי את זה..
משהו שלא יכולתי לעמוד בפניו.

(יש לזה המשך, אבל אני חושבת שהוא אישי מידי כדי לשים אותו
בבמה..)