קוראים לי איילת ויש לי וידוי.
אני לא יודעת מה אני עושה פה בעצם אף אחד לא יודע מה קורה
כאן,רק אני ,רק אני יודעת ואני פה בשביל לספר לכם.
זה התחיל כמה ימים לפני האונס...
אני ורונית ישבנו לנו דיברנו והכל כרגיל כאילו כלום לא הולך
לקרות בעוד כמה ימים.
דיברנו עד כמה נואשות אני צריכה למצוא מישהו,חבר!
ורונית הזאת שעוד שבוע מתחתנת מספרת לי עד כמה היא מאושרת.
ושבחתונה אני אמצא כבר מישהו שאני לא אדאג....

- - -
אתה יודע שלא ציפיתי לזה.
לא קיוותי לזה,לא רציתי את זה.
עכשיו אני רוצה למות להתאבד
לא לחיות יותר.

- - -
הימים עברו ובדרך חזרה הביתה החלטתי לעשות החלטה גורלית.
החלטה שעליה אני לא אחזור לעולם ...
בדרך לפני העיקול הוא היה שם, זה נראה כאילו הוא חיכה לי ,רק
לי.

בהתחלה לא ראיתי אותו הלכתי כרגיל כאילו כלום לא קורה...
ואז הוא התחיל ללכת ממש מהר  וגם אני הסתכלתי אחורה וראיתי רק
גוף בלי פנים...
הוא תפס אותי מאחורה היד שלו הייתה על הצוואר שלי והיד השניה
סובבה לי את היד,חשבתי שזה הסוף ,שזהו כאן אני מתה.
שאלתי אותו,מה אתה רוצה? והוא לא ענה לי רק צעק שאני יהיה
בשקט.
משם הוא הפיל אותי על הרצפה הכה אותי קצת בשביל הכיף האישי
שלו
ואז אנס אותי נכנס ויצא שוב ושוב, ואני מדממת לו מול הפרצוף.
כאן כבר ראיתי את הפנים שלו לצערי אלו פנים שלא אשכח לעולם.
שהוא גמר הוא הוציא סכין ,התחננתי לפניו בבקשה אל תהרוג אותי
בבקשה, הוא צחק ולקח תפוח מהרצפה והתחיל לאכול אותו.
חשבתי שאני הולכת למות עכשיו.
אספתי את עצמי מהרצפה המזוהמת והלכתי הביתה.
התקלחתי לפחות עשר פעמים ועדיין הרגשתי אותו בתוכי.
החלטה של לשתוק הייתה הגרועה שעשיתי.
הייתי צריכה לספר,ללכת לבית חולים למשטרהלעשות משהו.
אבל שתקתי...
לאט לאט הסתגרתי בתוך עצמי לא נתתי לאיש להתקרב כבר לא יצאתי
מהבית.
נראה לי, שרק לחתונה של רונית יצאתי וגם אז נראתי כמו חרדית
...
הפסקתי להאמין בעצמי ובאנשים.
רונית לא עזבה אותי אפילו לירח דבש היא לא יצאה בגללי.
לבסוף אמרתי לה זה כבר היה מאוחר ללכת לבדיקה
ידעתי שהוא כבר גדל בתוכי התינוק שלו.
רונית אמרה לי ללכת להפלה, אבל האם אוכל?
הוא רק תינוק מה הוא יודע מה הוא עשה שמגיע לו למות.
אני אגדל אותו זהו החלטתי.
אבל הגורל רצה אחרת ונפלתי במדרגות והפלתי.
כן,אני כאן בשביל לספר לכם.
כן, אני יודעת שכבר אין מה לעשות.
אבל רונית ביקשה,רונית רצתה כל כך שלבסוף גם אני רציתי.

קוראים לי איילת ואני נאנסתי.
קוראים לי איילת ואני נאנסתי.
זאת לא בושה,זאת לא גבורה.
זאת חוויה נוראית שעלי להתגבר עליה והדרך היחידה היא להודות.
אני מודה נאנסתי ואני צריכה עזרה.


בגלל זה אני כאן.
עכשיו הבנתי מה אני עושה פה.
אני פה ,בשביל לקבל עזרה.