ברק יפתח / קראת למלאך |
נשמה חשופה, בוכיה, השתקפה ממימי הנחל
בדומיה הביטה בפניה השבורים
מחצה את אפה בין שתי אצבעות ארוכות
שנמתחו עד לדמעות השלוות, שהחלו לצוץ מעיניה
ושערה הרך גלש
על כתפה, על חזה, על בטנה
מנסה לסוכך מעט, להגן
מהרוח, מהשקט, מהבדידות.
במאין דגדוג קליל, מנסה
לעסות את הלב, להחיות, להשיב מנוחה.
קראת לי מלאך - ושתקת
אהבה רחוקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|