הבורות שלי הזו
שגורמת לירוק שאני אוהבת-
להיות מכוער מתמיד
ולעיניים שלי-
להצר היקפים
מסתכלת עליי מהצד,
צוחקת
איך שוב הוליכה אותי שולל.
הבורות שלי הזו
שרק עוזרת לדשא שכניי
להצמיח נבטים
ולשורשים שלי
לחנוק אותי
מסתכלת עליי מהצד,
שולטת
בעלת כתר יהלומים מקולל.
ואם אין כמותי
מדוע אותה בורות
ממהרת לבוא בכל פעם
שמקומי אינו במקומו מונח?
כאילו השווי שלי מוערך ע"י זכות הראשונים
או זכות היחידה
עליה הבורות
בדם מגנה.
והבורות שלי הזו
שרק יוצרת גלים גלים
של ריקנות וכמיהה
להיות אחרת
היא נהנית מכל זה
יודעת,
שבכל היקר לי
אני מקנאה
ורוצה
להיות היחידה
מכולם
שהבורות שלה הצליחה
פעם אחת
להצמיח לה דשא
בצבע ירוק בהיר בהיר בהיר
לא אותו ירוק מכוער
שלו אני כבר דומה. |
