זעקה חנוקה
                מתמוססת במים
         ונוגעת ברגע אחד בשמיים.
               צובעת מילים בצבעים אחרים,
                     כותבת את כול האמת בשירים.
                       מי ידע שבבוקר אחד,
               תתפתח בתוכך החלטה.
                את נוסעת עד סוף העולם,
           מאיטה.
        זעקה חנוקה מתמוססת במים,
ונוגעת עוד רגע אחד בשמיים.
     מי ידע את עוצמת המילה,
           שנשפכת מנבכי הלב כתפילה,
    הטבע,  הוא רק עוד הלל ושבח
                      להודות לו על הזכות הגדולה.
על כך שנתן   מילה ועוד מילה,
ועל כך שנתן לך את הזכות לתפילה.


את נוסעת עד סוף העולם,
מאיטה.