אז יש לך בית,
מלא אותו בכל האור
שלמדת היכן ללקט,
מלא את הקירות בתצלומים שחורלבן
מרלין מונרו והחיפושיות בתקופה התמימה,
עדיף ככה


אהוב אישה כמו פעם בחיים,
כמו רק פעם אחת בחיים תרגיש,
אף פעם על תחשוב 'לאבד';
אותה עטוף בשמיכות פלנל פרחוניות,
ספר לה את הכמוסים
שאתה שומר מאחורי הפרגוד


ותחזור לביתך,
מכל המקומות האנשים והריחות
שיתפסו במדרוני בגדיך.
ותשוב אל ביתך, ותשב,
ומרצפות חומות באהדה,
מקבלות את פניך.
אדם מצוי בשלך תהיה
שלם


בקש 'אושר'
ודאי נותר
בשקיות המכולת המרוקנות
אשר נאספות להכלה מחודשת, במגירה,
ודאי היא רק ממתינה לסיבה טובה
להראות את רגליה הארוכות -
לפרוץ במחול,
לכבוש את הבימה


ואולי בתפילות הגדושות
ממתינה נשמתך;
עטופה טליתים מכוסה כיפות מסורגות
עירומה ונוטה לאחור
מפשפשת בקרחת המתהדקת מסביב לקדקוד,
וכיצד הייתה גאה
בימים ללא מחסור


והיה ויחרחרו ריבי מדון בינך לבינה
אחת לזמן מה,
גם זו ראה לטובה,
הנפשות המתמזגות, אלימות מאוד,
מצטמצמות למרחב של אחד.
רק אל תשכח להביט מפעם לפעם
אל האין במרחב,
משם אתה בא


חבק
        חבק
חבק את הלילה הזה,
תן אמון בצלליו.
גם הבית הזה אמתי
שוכב על ארבעת היכליו

הקשב לנגינת העוגב