צל חולף בינות פינותיך
אור מגשש בין כתלייך
וחומה שותקת דוברת אלייך
בוראת בי זקיק חדש

חושקת מוחקת
שוחקת שפתיים
בדיבור בלי סוף ובלי התחלה

קוראת רחוב שדרה
אמת מים
נקיים צלולים בדמותך

כלום לא היה לי
מעבר לשם
ושם רק היית אתה
קורע מיתר, נושף בי הלאה
תופרת כל הנמשך שערה

אנה פנית
אינני יודעת
אם הלאה או באותה שדרה
חיוכי משקר
אתה ידעת
הרי פניתי חזרה

לא רחוק הדבר שיהיה בנתיים
לאחוז בכל גבעול
שביר
שוב סמקתי
לוחחת שפתיים
ואתה עוד מקיש בקלידי
נפשי.