ממלא את הזמן במילים,
במקום השקט הזה הנורא.
קול הצחוק שלך עוד נשמע,
היטב נשמע.

והסדינים הלבנים סתורים,
עדות לליל אהבה.
רק שלא תישבר עכשיו,
רק לא עוד פרידה.

הדמעות העגולות מסורטטות,
כאילו צייר אותן אומן.
ואתה מוסיף להן עוד קצת צבע,
כמובן.

כמה יופי כמה יופי,
אפשר למות מאהבה.ה
אבל קל יותר כך דמה לי,
למות מאכזבה.

11.2.2007