ילדה מטפסת על סולם
בחצר עמוסה לבבות קטנים
אני והיא על האדמה
וחול הגן במשחק טעמים.
איך האושר בעיניה מפלס לי דרכים
ורגליים קרות
שפתיים ורודות קטנות
מי אני, מה עוד?
ילדות מתמשכת
מחפש מקום לגדול בו
להמתיק את עצמי
לגעת במקומות האמיתיים שבי
לא לרעוד מעוצמת ההדף
שפוגעת בי.
אותה ילדה, אתה הקשת
נשיקת שפתיים תמימה
אך בפנים הלב אומר אחרת
מחפש אחר תמונה.
ובראשי הולמים רגעים
בונים אותי אחרת
מקרבים אותי לאני שבי
תנו לי רגע לשבת
אולי ללכת, אולי לעמוד
להבין את עצמי
אין עוד.
ילדות מתמשכת
מחפש מקום לגדול בו
להמתיק את עצמי
לגעת במקומות האמיתיים שבי
לא לרעוד מעוצמת ההדף
שפוגעת בי.
נותר בי העבר
נותר בי הבלבול
די למילים
די לאסור. |
