|
בצר הרים
מתנשא לגבהים
אלי בוקר המחר.
עיניו לפידי אבוקות
זוהרות באור נגוהות
לומר את דבר ליבו.
ושוב סופות אבק
עוטפות ניגונו
בהילה של קרח דק. |
|
|
אני לא חושבת
שאחותי תדע איך
להתנהג, אז כדאי
לא לקרוא לה.
היא לא תבין.
שירה בראיון
נוסף אצל סוכנות
הדוגמנות ספיבק,
עם מניעים כמעט
טהורים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.