עד חמש שכבתי ער, והסתכלתי לתקרה.
מדי פעם אני רואה אותה רצה אליי בחזרה.
וכשזה קורה לא עובר הרבה זמן על השעון
מפישוק ידייך עד רגעים של חוסר ביטחון
יהיו פעמים מיומיום המשמים
מתוך רדיפה אחר אושר תמים
מונח במיטה בלי יכולת לישון
אתה משותק מחוסר ביטחון
כמעט כל שבוע, כמעט כל שעה
חולפת לרגע בליבי מחשבה
אפרורי השתקפות, ובלתי נראה
זיכרונך מליבם של כולם ימחה
ואינך מיוחד אף לא במעט
לא חלפה בראשך מחשבה אחת
ייחודית חשובה מלאה תובנות
לא כתבת דבר שיכול לשנות
ויהיו פעמים מיומיום המשמים
מתוך רדיפה אחר אושר תמים
מתוך כישלון שנוסף אל היתר
בשטף דמעות ששצפו שוב בסתר
בבחינת ההספק, בבחינת המסגרת
בבחינת המילים הכתובות במחברת
לא יצרת דבר שאיש לא כתב
לא אמרת משפט שלא כבר נחשב
והיית רוצה לפעמים לעת ערב
מאותם הימים בם תיפול על החרב
ויאמרו בני אנוש רצוצים מחולשה
מי ייתן בניהם תהיינה אישה
לילה בפחדו מתבוסס עד או ראשון
וממני מה יוותר זיכרון?
ומה מיחד את אדם בחשש?
אוותר עם אני, מעט מאושש. |