|
בעיניך
אני רואה את סופי
בעצב בו אתה
מביט בי
אני חשה שכבר מתי
בסופיות של אישוניך
שמוסבים ממני
כאילו לא להתפס
בוהים באוויר שנעלם
אני חושבת שאולי
כדי שאפסיק לנסות
להבריא
אפסיק לנסות להתגבר
ולצלוח את זה
כי אינני חושבת
שיוותר בי כוח
לצלוח את עיניך
לפעמים, אהוב
אני מוצאת עצמי
מהרהרת בסרטן
וחושבת שהא לא מרגיש
ולו זרת, טיפה, קמצוץ
סופני
ואני אף פעם לא זוכרת שאני
גוססת כ"כ בבהירות
כמו
כשאני איתך. |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.