|
בעיניך
אני רואה את סופי
בעצב בו אתה
מביט בי
אני חשה שכבר מתי
בסופיות של אישוניך
שמוסבים ממני
כאילו לא להתפס
בוהים באוויר שנעלם
אני חושבת שאולי
כדי שאפסיק לנסות
להבריא
אפסיק לנסות להתגבר
ולצלוח את זה
כי אינני חושבת
שיוותר בי כוח
לצלוח את עיניך
לפעמים, אהוב
אני מוצאת עצמי
מהרהרת בסרטן
וחושבת שהא לא מרגיש
ולו זרת, טיפה, קמצוץ
סופני
ואני אף פעם לא זוכרת שאני
גוססת כ"כ בבהירות
כמו
כשאני איתך. |
|
|
לאור המצב הקשה,
עלי לעמוד על
דקויות. לא
תימניה בכלל,
למרות שקל לה
יותר לכתוב את
זה, לא קוראים
לה [לת"ב] - מה
זה פה צבא?
זה שמאשר את
הסלוגנים על
קוצו של יוד,
כואב, אבל יש
המשך |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.