|
לא היו הדברים מעולם
חסרי-סדר כעכשיו
בוקר ואחר-הצהריים מתנגשים
כשהשעון המעורר עליו השלכתי
את כל בטחוני
נרדם בשמירה
רונה קינן כותבת ושרה
בצורה לוחמנית ופטריוטית
חדורת-אידיאלים וחסרת-מעצורים
על איך ש
היא לא תפסיק לרצות,
לא,
היא לא תפסיק לרצות,
גם אם תעצום לרגע את העיניים
היא לא תיכנע לרעיון ההוא
שאולי
רק אולי
אי-אפשר כי אי-אפשר
איך היא נסחפת
ואני איתה
אל תוך המוטיבציה הזאת
מלאת הביטחון,
משוכנעת ש
גם הרוח הכי חזקה
לא תכניע אותה
ואני
אחרי כל ערימת הבדלים
שזרקתי מתוך חלון
מכוניתך
ואחרי
סידורי הגבות והצחוק המתגלגל
הצלחתי להיכנע
לרעיון הזה
שאולי
רק אולי
אי-אפשר כי
אי-אפשר. |
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.