|
לא היו הדברים מעולם
חסרי-סדר כעכשיו
בוקר ואחר-הצהריים מתנגשים
כשהשעון המעורר עליו השלכתי
את כל בטחוני
נרדם בשמירה
רונה קינן כותבת ושרה
בצורה לוחמנית ופטריוטית
חדורת-אידיאלים וחסרת-מעצורים
על איך ש
היא לא תפסיק לרצות,
לא,
היא לא תפסיק לרצות,
גם אם תעצום לרגע את העיניים
היא לא תיכנע לרעיון ההוא
שאולי
רק אולי
אי-אפשר כי אי-אפשר
איך היא נסחפת
ואני איתה
אל תוך המוטיבציה הזאת
מלאת הביטחון,
משוכנעת ש
גם הרוח הכי חזקה
לא תכניע אותה
ואני
אחרי כל ערימת הבדלים
שזרקתי מתוך חלון
מכוניתך
ואחרי
סידורי הגבות והצחוק המתגלגל
הצלחתי להיכנע
לרעיון הזה
שאולי
רק אולי
אי-אפשר כי
אי-אפשר. |
|
|
"כל מי שעומד
מלפניי, מאחוריי
ומשני צדדיי,
הוא העומד".
אחת, שתיים,
שלוש...
ואולי הכוונה
שמישהו/י באמצע,
ולא שלוש, אלא
לפחות ארבעה
זכרים מכל
עבריו/ה
(ואבריו/ה)?
לאלוהים
פתרונים,
ולאלוהות
פתרונות.
ת. ריסים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.