היה היה גמד אחד
שחי באגדות
הוא לא רצה לחיות לבד
בתוך האשליות.
ישב חשב לו הגמד
היכן למצוא חבר
למרות שהוא גם קצת פחד
לנסות עולם אחר.
אחרי התלבטויות רבות,
יצא הוא לדרכו.
אסף את כל הפטריות,
נטש בעצב את ביתו.
הלך אותו גמד חביב
בין שבילי היער,
חיפש חבר שלו יקשיב,
בכל רגעי הצער.
חיפושו ארך ימים רבים,
חיפש סביב סביב,
אך ביער אין עוד גמדים
אין מי שלו יקשיב.
לבו של המסכן נשבר,
אך הוא לא התייאש:
"אני אצא לי אל הכפר,
חבר לי אבקש"
את ביתו עזב בצער
הלך הוא אל הכפר,
יותר שוב לא יגור ביער,
אך יהיה הוא מאושר.
גמדנו הגיע-רצוץ,עייף
אל היעד המובטח,
הנה הכפר המסתעף
פה לא ייפול בפח.
עיניו סרקו את הסביבה
ולא ראו כלל גמדים.
אך הוא לא איבד תקווה,
"אני אמצא לי חברים".
שוב ישב, חשב, יגע
אפילו כבר וויתר,
כשלפתע הוא שמע
שיש מקום אחר.
גמדנו התמים מצא מקום
שבו יש גמדים.
לאגדות אמר שלום,
נכנס הוא לחיים.
הגיע הגמד לעיר,
עיניו מלאו דמעות
מרחבה הוא כה אדיר
כאן קשה לחיות.
לפתע, ראה הוא גמדים
באושר התמלא,
"הם יהיו לי חברים"
חשב,והתרצה.
גמדנו האומלל
הוכה באכזבה:
"אתה לא מן המציאות,
אתה רק אגדה!"
מילותיהם של הצבועים
פצעו ברוע את ליבו
הוא הבין שחברים
מאוד קשה היום למצוא.
הגמד חזר מושפל
לביתו באגדות
כי כך גזר לו הגורל-
בבדידות תמידית לחיות.