יצאתי לשוח בערבות מואב
עם האישה, הילד עינב והתינוקת סתו
חיפשנו מקום רחוק מהבלי העולם
שבו יהייה לנו מקום מסתור מושלם
מקום בו השמש שוקעת עד מחצית שמיים
והלילה מכסה את השאר ביריעה מאירת עיניים

הגענו למקום מדהים.
בו חי וצומח חיים בהרמוניה מתחת לעננים.
אמרתי בליבי, הנה זהו המקום
סוף סוף הגשמתי את החלום
מסביב היה שלל צבעים של פרחים
שהיוו ניגוד לצבעי המדבר החד-גוניים.

המומים מן היופי שנפער לפנינו
המשכנו ללכת עוד כמעא ולשטוף את עינינו
זה פשוט בלתי ניתן לתיאור עם מילים פשוטות
אך אנסה להמחיש את שעינינו רואות

דמיינו לעצמכם שטח רחב ורחוק עד האופק
שמשאיר את ליבכם חסר פעימה ודופק
הפרחים מסביב הם פרחים קסומים
כיוון שכף רגל אדם לא דרכה שם אלפי שנים
מקום בו הפרחים והשיחים משים ממקומם
כאשר מנסים לפלס שביל דרכם
והם חוזרים למקומם רגע אחרי שאתם הולכים
כאילו מברכים הם את העוברים ואת השבים

פרפרים יש מכל מין בשלל צבעים וגדלים
שמרחפים או יושבים על עלי כותרת ושומעים אותם מדברים
הם שואלים אחד את השני לפשר הדבר
כיצד גילתה משפחה זו את עולמם המוסתר ?
בכדי למצוא את התשובה ואת הסיבה
התיישבו הפרפרים אצל סתו בעריסה.

עינב חיש מהר הרגיש בודד
כיוון שלא היה לו חבר לשחק איתו ולהתעודד
היה זה כאילו  המקום הרגיש את כאבו
ולפתע הופיע עופר ממקום מסתור ובא לידו
עינב ליטפו ברכות של רגע קסום ומאושר
והעופר מצידו קיפץ וסימן לו לבוא אל האחו, אל הכר

אני ואשתי נותרנו כך פתאום לבדנו
מתענגים על היופי הנפרש מסביבנו
היום הוא יום נישואינו החמישי
ליבי קורא אליה באופן חרישי
תודה לך על כל הדברים שעשו אותנו שמחים
ותודה, על שאמרת כן, בעבור חופן של פרחים.