החיים מלאי תשוקה ותבונה
אך הערפל שמכסה את היופי והחן
מוסיף על הכאב שחשות הציפורים
כאשר מגיע העת לנדוד ולעוף כמו רוח,
הן עפות רחוק כמו לאין מוצא.

מחפשות חיים במקומות אחרים.
מקומות בהם הכל מרגיש ורוד יותר
והן יודעות שזה לא באמת..
יודעות הן שבשלב מסויים
יצטרכו לחזור אל המקום הקודר בו הם גדלו ולמדו לעוף.

ציוצם נעים לאוזני הכלל והן עושות עבודה נהדרת.
אהבה עצמית יש להן ולכן מקרינות את אישיותם וכשרונם הייחודי
אל מחוץ לשברירי הנשימה הדקים אשר יוצאים מפתח גרונם העדין.

והרוח נושבת לאיטה,
נתארכת כחוטים ממקום למקום.
רק השקט לא מפסיק לזמזם.

תהיות על החיים, על כאן.
השאלה, איפה זה כאן?
כל אחד נמצא ב"כאן" שלו,
בין אם מבחירה ובין אם לא.
נפלאות הגורל,
נפלאות  העולם
נצח השלל.