בחג הנולד הראשון, שלך ושלי
לא באו  שלושה אמגושים
להביע הערצתם במנחות מור לבונה וזהב.  
את לא נותרת בבתוליך, אני לא ירדתי מצרימה.

דרך  לנו כוכב מיעקב,
הילתו עוד זוהרת
לעטר שערו הגולש.

בחג הנולד השני, שלך ושלי
רועים לא נאספו בצל אבוס
סביב עריסה באופל מערה,  
לך לא התגלה מלאך, איני רובץ בנאות-דשא.    

שה וגדי יש לנו
ההופכים  מימנו  ליין
ומהלכים על פניהם

בחג הנולד השלישי,  שלך ושלי,  
נתתי מזמרת-אהבה
לקטוף איתה פירות אהבותינו
לחתום בה פרקי הורותינו

אנו נרפא פצעי ילדותנו המתה,  
עד תקום לתחיה
ותשא על גבה חטאינו.