|
ז'ניה נעקד ברצועות
אל שולחן הניתוחים.
בלי אש ועצים
הוא השה לעולה.
הפשיל מכנסיו
קיפל תחתונים,
אחות הכינה תחבושות
עיניה מרגיעות,
זה בשביל
לעצור את זרם הדם.
סך-הכול רוצה זין כמו כולם.
עורלתו המיותרת,
נחתכה ללא אנחה,
הונחה כמנחה מדממת
בקערת מתכת קרירה.
במורדות הדנייפר דוהרים
אבות אבותיו
מאכלת בידם,
רוקעים במגפים שחורים
על אבן קברם:
"ז'יד, ז'יד".
ז'ניה, ז'ניה מחופש לקורבן
הוסיף טיפתו לים הדם.
אמא מעבירה יד על
שפתיים,
מצח,
כתף, כתף
מחכה לסוף התרדמה הכללית.
סדין לבן מסתיר אשמה ופחד
מחליק צריבה לשקט בלי מילים.
שואלת בעברית כבדה
"רוצה לראות איך יצא?"
יביט, שפתיו נשוכות:
ז'יד ז'יד - עם זין כמו כולם. |
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.