קרחת יער שכוחת אל
זרועה להבי אבנים מתות
כראשי כבשים שחוטים
נטויים אל-על.
הלכנו באותו השביל
והתחברנו עם הצועדים למות.
חשנו את הפחד
את חסר הוודאות
את ההשלמה
עם האין בררה
איש לא פצה פה.
קשה לדמיין ואי אפשר להאמין
גם הם לא האמינו.
היום הכל שומם ורק סימני הדרך
נשארו כסימני אזהרה
מכאן אין דרך חזרה.
בעמק הבכא 800,000 מתים
מרכזים בגבעת אפר
והשקט הארור שובר את ליבך
וחותך בך עד שתיקה,
כי אין מילים.
לעזאזל הציפורים המזמרות
והיער המלבב והמשכר
אלוהים והטבע שלו.
אני מרוקן עליהם את מחסנית
הכעס שלי
עוזב את המקום
ומשאיר בו את נשמתי. |
