|
מבטו חלול כעץ זית
הבעתו שקופה ושקטה
הצבע החדש כבר החל לדהות
מרים יד בלית ברירה
אוכל רצון גדולה
כך כל יום עד שקיעת החמה
הדשא מנופף בכמיהה
ולו כבר נמאס מהליכת הזקנה
מרים יד בכוחות עצמו
קורע את החוטים
ורץ אל החלון |
|
|
רגע!
אני לא מבינה!
כל האנשים האלה
שחותמים בסוף זה
לא באמת?
מה! כולם זה
אותו אחד??!
לא יכול להיות
מה איתי,
אני לא הם!
אמא אדמה, בעוד
התפעלות מהבמה,
פשוט לא מאמינה
שזה קורה לה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.