|
שמים בהירים
מעל עיר פצועה.
חלונות בוהקים
מנצנצים באור השמש.
קיני רובים מצוחצחים ונקיים.
לא לאורך זמן.
נוף פסטורלי של עיר חיה,
הרגשה מתה.
יאוש ותקווה מהלכים יד ביד
בשדות-
המוקשים.
אנשים יושבים ונרגעים
ומסתכלים לצדדים.
מחפשים מנוחה.
תחת עץ זית יושבת כבשה
בוכיה על מות היונה. |
|
|
למה כל הסלוגנים
הם של אבא של
מיכלי או של
החבר של שלי ?
מה, שלי ומיכלי
לא יכולות לכתוב
בעצמן ? לאבא
שלהן ולחבר שלהן
אין שם משלהם?
מה זו התלות
הזאת ?!?! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.