בתוך אותה תנועה
אינסופית
אני מתבונן מן הצד
איך את משתנה
בכל דקה
כמה זמן
הכל נראה כמו סיפור שנכתב
בעיצומה של המציאות
את אמרת
שלא ידעתי, לקחת את  מה שנותר
אחרי, לסיבוב הבא
בתוך אותה תנועה
את שוב נראית מוכרת
דומה לעבר אותו הכרתי
ואיך אפשר מזה ללכת
אל מקום אחר?
חלומות
חורצים בי גורל בכל טיפה
איך הכרתי אותך
בלי לדעת אם את אמיתית
ואת משתנה בתוך הטיפות
כמו ביקשת לעצמך מקום
ואני אמרתי לך
שהסוף תמיד נשמר
מפני כל הרע
לא זוכר באילו שבילים פסעתי
כדי לא להגיע לשום מקום
ושוב פעם
זה השיר
שמתנגן, מתוך חוסר ברירות
מילים ועוד מילים
כמו בוחרות בעצמן
את השורות, את התנועה
זו המציאות, אני לא מבין אותה
איך את רוקדת
זה תמיד, לוקח אותי
רחוק מהתנועה
אמצע העיר, ליד הגשר
על ספסל ישן
מתיישב, הפנים מזיעות
אין משיח בסביבה, אין סופיות לתנועה
עוד מעט את תחלפי
לא תדעי שמי שראית, זה אני
גם מתוך בדיה, הסיפור לא ישתנה
זה רק ישאיר, סוף לא פתור
אקום ואלך, אולי תסתובבי לשנייה
בעיר הכי עצובה בעולם
אני לא מצליח, להבין מהי המציאות בכלל
והתנועה נמשכת, כמו מכוונת
ולאן אנחנו מגיעים, בסיכומו של דבר?
את תמשיכי להשתנות, ואני אחפש את השורות הנכונות
לכתוב את מה שנותר
בטרם, הם יכבו את האור