אתמול בלילה שוב חלמתי את אותו חלום
שוב הייתי ילד, שוב לא היתה יציאה
באתי כמו מנצח
וחזרתי מובס
אל הבוקר שאחרי
זוכר את הפנים
השמות, הקולות
הם חיפשו מישהו,
שידליק את האור
ואני עמדתי קרוב
אז פניי התגלו, ידיי רעדו
מה יכולתי לומר להם?
זוכר שוב את הילד הקטן
שמחפש את דלת היציאה
המעליות עלו וירדו
אנשים יצאו ונכנסו
כמו מתוך סיפור חיים לא גמור
לא ידעתי לפתור את החידה
אתמול בלילה
שוב חלמתי
את אותו חלום
לא היתה בו התגלמות של מלאך
ואני זוכר, איך מהחלון
ראיתי את הריה של העיר העצובה
מדחיקים את קיומה, אל סיפורי אגדה
לא זכרתי מה נאמר
באתי כמו מנצח
וחזרתי
על ארבע בבוקר שבא
והפנים הסתתרו
מאחורי מסיכות מדומות
ילדים, והורים
לא ידעו מה לומר
אז הם צחקו בקול
שנים אחרי, למדתי לדבר
בתוך חדר סגור
לרדת אל המצולות ולגלות
את גובה הסולמות, אל החיים שאחרי
חלמתי חלום
הייתי שם כמו פעם
רק יותר מבוגר
מאמין שזה הזמן שלי, ופתאום הם נכנסו
הזכירו לי, שהחיים עוקבים אחרי העבר
והוא תמיד יבוא לקחת אותי איתו
סיבוב בין החדרים, מפלטים שלא היו
צעקות שלא ידעתי לצעוק
זה אני, הילד ההוא
שבמעלה הדרך, רצה לצאת מן הרכב
ולחזור ברגל, אל החדר הקטן
אל מי שלא הייתי מעולם
חלמתי אתמול, שאני חוזר כמו מנצח
אל בוקר, של תבוסה אינסופית