לא ידעתי עד לאן נסעתי
כדי להגיע אלייך
בסוף הדרך
שהמחסומים הוטלו אל הכביש
הנהג ביקש, מאיתנו לרדת
ובאמצע שום מקום
לא ידעתי לאן לפנות
ישבתי בצד
הבטתי על האנשים
מי מהם יודע, מה נכון
מי זוכר, מי צדק
והנהג חזר בחזרה
ורק אני ישבתי בצד
חיכיתי שהמחסום ייעלם
ואוכל להמשיך
מול הרים שנפלו לרגלינו
אולי לא היינו כאלה חזקים
הכול עכשיו נמדד בזמן
לא יודע עד לאן
נסעתי
כדי להגיע אלייך
לא יודע אם חיכית לי
איפה שהכבישים נגמרים
איפה שהזמן נעצר
כדי להסתובב שנית
וכפר ממול, הכינו את הזיקוקים
הקרקס הערב מגיע
ורק אנחנו, לא נכנסים
שמעתי אנשים צועקים
לא הבנתי מה רוצים
הם הציעו לי לשתות, אחר כך לבוא איתם
סיפרתי להם שבאתי עד אלייך
הם שאלו, עד לאן
לא ידעתי מה להשיב
ראיתי בדמיוני, איך אנחנו רוקדים באמצע הכביש
וגשם מתחיל לרדת עלינו, משוגעים
שמעתי את הכלבים נובחים
לא הבנתי מה הם אומרים
הם שאלו אותי, מה הוא יומי
ואני כיוונתי אותם אל העיר
ואת היית שם, רחוקה
בין המחסום לבין דמיון מופרך
לא יכולתי להגיע, לא יכולתי לעצור
ראיתי בדמיוני
איך מתחברים השבילים
עם הסיגריה בפה, את באה אלי
רוקדת לאט, כמו זמן שמתפתל בלוח השנה
לעולם לא נתלוש את היום שבא
לא ידעתי עד לאן נסעתי
לא ידעתי לאן זה לוקח אותי
ובסוף הדרך היה מחסום
ואנשים ביקשו שאעצור
הדרך חזרה, נראית ארוכה
ובכול זאת, נסעתי בה לאט