אני לא יכולה לישון.
יש בי מעין
הדף צבור
של תקופה שלמה
אני לא יודעת
להגדיר
או לא רוצה
זה לא אני ואתה
מפלס הרגישות שלי
עולה
  עולה
     עולה
אבל מרגיש כמו ירידה גדולה
או שהפרסומות בטלויזיה
נעשו עצובות נורא
(יש למישהו טישו?)
בכי ריק
לא מביא לפורקן.

אתה קצת כמו המפזר חום שלי
לשניכם יש מנגנון השהייה ו
אתם מחליטים לבד ובאופן אקראי
(או מחושב בחישובים לא ידועים לי)
להפסיק פתאום
לפזר עליי חום
ומאיפה לכם בכלל שדי חם לי כבר?

אני קופאת.

במימד שבין עירות לשינה
אין מילים
רק תמונות חולפות
כמו במצלמת הצעצוע מפלסטיק
שהייתה לי פעם
בתקופה של קוקיות
קליק
אנחנו רוכבים על אופניים
קליק
גלידה של מקדונלדס על ספספל רחוב
קליק
אני מעיפה לחברה שלך בעיטה בבטן

הייתי עוברת לגור במימד הזה עכשיו
בלי לארוז
בלי לבשר
בלי לחשוב ולחשב

With insomnia, nothing's real.
Everything is far away. Everything is a copy, of a copy, of
a copy.


.fight club