כל הילדים מציירים                                          
         
חלקם גם ממשיכים.
ואלה שלא יכלו להעתיק מציאות
נצתרכו לקבלה, בהעדר חיזוקים.

נלחמים על מקומם
עד שמאבדים אחיזה
ונופלים.

נופלים לתהום עמוקה
צועקים,לאדם שיבוא
אך אף אחד לא בא.

מכוח האדם הוא קם
לבדו.
טובע בשלוליות הדם
דמעות עצמו.

ובהפתעה גמורה
מוצא הוא את דרכו
מעלה.

היא רווית מכשולים
הוא מתחיל לרעוד.
מאיבוד דם, מאובדן הכבוד.

עוצם עיניו ונעלם.
מעיני עצמו.
בעיני העולם, מעולם-
לא היה קיים.

חולם חלומות
אוגר את הכוחות
קצת אוכל,קצת שותה
קצת בורח.

את עיניו הוא פוקח כשני חריצים.
כעת הוא רואה את השבים והולכים.
מנסים לעבור את מסלול ההרים.

חלקם נמרים רעבים
גם יש ארנבים וחיידקים נדבקים.
הוא צוחק, הוא בוכה
עם אותם עוברים על השבים.

עיניו כבר גדולות כאותם נמרים.
הנה הוא צועד לו
במסלול של הרים, כושל
מועד, מלא חששות ופחדים.

מה כבר אפשר עליו לאמר,
לפחות ניסה את דרכו בשבילים.