הדסקטופ האלכסוני שלי מתעתע בי מהמסך שעליו הוא מודבק וגורם
לנו, שכותבים למטה, להרגיש חשש מסויים.
המוסיקה הקסומה מנגנת, האם בשבילי?
כל המקשים מתפזרים לי מתחת לידיים. נראה שהם אף פעם לא היו
מחוברים למקלדת הזאת - זה קטע של ההפקה - עליתי עליכם!
תאזינו, צאו, מצאו מה שלכם! אין לנו זמן, זה יירד בקרוב יא
טיפשים.  

כמה עלים כבר ייכנסו ב 2 קופסאות שקופות?

דיי שמענו.
משה שזיף עכשיו - ששש...
תנסו להקשיב לו אני בינתיים ביער מקליד, מלהיב.
המקלדת שלי ממש אורגנית מותאמת לכתיבה ביער.

המ צוחקים כמו אז. שטויות. אל תתיחסו אליהם.
זה כמו בחלום לא צריך בכלל להגיד כלום.
אבל ריחף לי משהו בזוית - כנראה סתם.
מה אתם אומרים נלך נאזין? נוותר? למי?
אתם עלים קשים. יאללה בואו נשחק.
עלים אנחנו. לא נכון לא נכון.
יווו איזה פחד.

סתיו זה אביב בלי אביב ועם עלים.

דופקים בדלת.
הקלידים מוכים.
למטה, איפה שטחוב.
חצופים, צוחקים איתי, רוצים שאפול? יא מניאקים!

אני שומע באוזן ולא רואה בעין, רוצה תקשור?
טוב: "תמכרי את האוטו ותזהרי ממני.
0 אנשים לא מפרגנים לך, תזהרי מהם.
את אשה ששכחה איך מרגישים משהו ועכשיו, על כדורים, מרגישה
רגשות ולא יודעת מה לחשוב על זה, כי בעצם זה כיף ומיוחד."

אני מרגיש שהמקלדת היא השיכון בו אני גר והעלים הם הצפורים
שעפות ממעל.