את,
שאותי ילדת,
שבי טיפלת,
שחינכת לתבונה,
שהורשת אמונה,
שהחדרת ערכים,
ולימדת נימוסים.
שהנקת וחיתלת,
שאת חייך השקעת.
את,
שתמיד קיבלת,
שתמיד לחופש חינכת.
ועם זאת, גבולות הצבת.
שאמרת שמותר ללכת עם הלב,
שהוא לא סתם אוהב.
את,
שתמיד הערצתי,
שאחרייך הלכתי,
שאהבתי בלי סוף,
ולא שכחתי לתמוך.
ואת,
עכשיו מאכזבת.
כבר לא נראת אוהבת.
שוכחת כמה תבונה הענקת,
שהתגאת והכרזת.
שוברת לביתך את הלב
לא שמה לב שכואב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.