New Stage - Go To Main Page

אלכס בליזניוק
/
האהבה האחרונה

בבית החולים תמיד יש תור סובלים
אני מרגיש כאן זר - עם מכאובי הקטן
כסאות עם גלגלים נושאים זקנים הלאה.
ואתה תוהה ללא ברירה - עוד כמה זמן?

בשיערו הלבן מנוחה טרם עיתה
עיניו מקפצות על פנים רעננות
"אתה יודע בחור,
לפני חמישים-ושמונה שנים
הייתי כמו אתה, ציפור חסרת גדרות."

היא נושאת כליו, דוחפת כסאותיו, נוצרת חיוכיו
את משק כנפיו העייפות בשקט מונה
"אתה יודע סבא,
הלוואי ועוד חמישים ושמונה שנה,
אהיה כמוך - בחסדיה של האהבה האחרונה."



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 15/2/07 22:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלכס בליזניוק

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה