את הדברים שלך מובנים, אני מקבל בפליאה.
את נשענת על המשקוף מולי,
רק בתחתונים ובטוחה

שעל אף הכול הוא יתמוך בך, וגם
אני.

את לא מבינה כמה זה קשה לו, למשקוף
לעמוד כל כך זקוף ומוצק,
כשאת נשענת כך ביופייך הסהרורי והממוסס.

משעינה את הראש ובוהה לחלל שנמצא מעל הכתף שלי,
ואני משתומם.

הנה אני מעצים אותך בעיניי רוחי,
שכל מחווה שלך מקוממת אותי הקטן.

היחידה שגורמת לבד הזה העוטף את ישבנך בהידוק,
להראות סמוק,
תשאלי כיצד...

הדברים שלך נראים ברורים כל כך
מעלים בי תהייה,
ההשתקפות מאישוני תחמיא לך כמובן
ומאישונייך השתקפותי דוממה.