בבית קט בקצה האופק מתגוררת לה האהבה
והמרחק משם לאושר, בערך עוד פסיעה אחת קטנה.
אז ארזתי תיק וגם קצת אוכל והתחלתי את המסע.
אמרתי שלום לעבר ולכאב כתבתי מכתב פרידה.
בדרך ליד הנחל ישבו להם החלומות,
בצבעים עזים, בגוונים שלא ידעתי,
התחילו להריץ תמונות.
ובתמונות אני מגיע לאהבה והשמחה לא יודעת גבול,
ובריצה קופץ לאושר שגרה בסמטה ממול.
אחרי ברכות לדרכי, המשכתי מנופף ידי לשלום
והם במבט מלא של אושר, צעקו "חכה יגיע עוד היום".
אחרי כמה שעות של דרך פגשתי לפתע את מכשול
מבלי שלום, ברכה, בלי הרף, הכיר לי את אחיו לסבול.
איתם עשיתי את הלילה, כי לסבול אמר לי שזה חשוב,
כדי להעריך מהוא אושר, עליך לעשות איתי סיבוב.
בבוקר קמנו ביחד, ולי פתאום אין תיאבון.
הרגשה של קור ופחד נצבעה בי כמו עם מכחול.
אז בחופזה מיד הלכתי  מבלי שלום לחברים
והקלה פתאום הרגשתי ככל שהתארכו הדרכים.
ותוך כדי הדרך מהרהר במחשבות,
פגשתי עלמה יפת תואר, אמרה ששמה הוא אכזבות.
למרות שעת הצהריים והשמש בראשי יקדה,
הזמינה אותי לכוס של מים והתיישבתי לצידה.
היא במבט עצוב קמעה שאלה "לאן אתה הולך?"
ולה בהתלהבות סיפרתי על המסע המפרך.
"לאהבה?" היא בראשה הנידה, ואני בטוח שהיא דמעה.
"אתה בטוח?" כן עניתי כי אושר גרה מטר לידה.
ואחרי שתיקה רועמת הבנתי אכזבה די עצובה,
אז בנימוס ממנה נפרדתי והסברתי
שעוד ארוכה הדרך לאהבה....
אחרי כמה שעות של דרך הגעתי לקצה השביל
ולעיני נגלה שם שלט "לאהבה השביל מוביל".
ואת ליבי הציף גל אושר והשמחה לא ידעה שם גבול
ובריצה לאהבה  נכנסתי כי אושר חיכתה בסמטה ממול.
את דלתה לאט פתחתי, מתעטף בחום ורוך,
על הקירות פתאום הבחנתי בכמה תמונות מפוזרות.
תמונות של כאב, פרידה היו שם, ואפילו תמונה של אכזבה היתה
ומכשול ולסבול עמדו שם מחובקים בתמונה גדולה.
קראתי לאהבה, היא לא ענתה לי.
הנחתי שבטח ישנה.
אמרתי נקפוץ לאושר עד שתתעורר האהבה.
אז הלכתי לאושר וגם היא לא היתה.
התחיל כבר החושך והעלטה השתלטה,
לא הבנתי מדוע אושר לא עונה לי
ומדוע האהבה עוד ישנה?
האם המסע שעשיתי לחיפוש האהבה מיותר?
אולי טעות שחשבתי שאושר גרה לצידה?
פתאום צעדים שמעתי וראיתי איש עם זקן לבן.
האמת, קצת פחדתי אבל הוא נראה כל כך חכם.
את שמו בלחש שאלתי והוא ענה שקוראים לו זמן.
ובנועם לי הסביר את כל מהות העניין.
"לאהבה אין דרך ולא צריך אותה לחפש
ואושר לא גרה בשום מקום,
היא אצלך תמיד בלב".
ובקולו העדין הציע שלביתי אני יחזור,
כי האהבה היא מסתובבת, הכל תלוי של מי התור,
ויום אחד בלי התרעה, תרגיש פתאם בהפתעה,
את הבטן שם רוגשת כמו גייזר מתפרץ
ואת מגע ידייה שמלטף וכל כאב הוא מרפא
תרגיש דואג כמו אב אוהב, תרגיש כמו ילד משתובב,
רק  עיצה אחת נותרה, ותקשיב לה  קשב רב,
שתחוש כל זאת, דע  לך בחור נחמד,
אותה תשמור מכל משמר,
תיהיה אתה בלי מסכות,
פתח ליבך בלי חששות,
שמור, תגן, חבק  ותרגיש,
כי אם לא תעשה כך, היא תעלם חיש חיש,  
ומלב שמח, מאושר ומושלם ,
ישאר כאב שלא ידעתה מעולם,,
אז אליו מבט הרמתי ואמרתי לו תודה.
באמת כשהיא תגיע הבטחתי, עליה אני אשמור,
בנימוס ממנו ניפרדתי והתחלתי מסב עצמי לאחור,

בסך הכל, חשבתי, לא צריך לעשות עניין,
כי האושר תמיד נמצא בי והאהבה זה עניין של,
כך אמר, "הזמן"......  
לך אשר אהבתי מכל ולא ידעתי לשמור...

נכתב  עלידי -  ע.א  ל- בולי...