דמדומים..חלל עמוק מלא בהם..בריק של דמדומים.
יש שנדמה,הכל נסחט חזק,עד מקומט.
שהרוח הדוחף מאחור -מפזר פיסות שחוקות-עד דק.

והשמש -שולח סנוורים וחושף,
את שנגלה בחושך והלילה עוטף.

כמו נחיתת אונס,שטייס ונווט בה- מחכים לנס.
כשבתוך הצלילה מבינים מאוחר,לעולם אין לדעת כיצד זה נגמר.
מגששים באפלה כעיוורים,דברים שחשים מבטיחים,מרגיעים.

כך,ברעש הנורא,בהמתנה לתום סערה..
שתשכח הרוח,שפיסות פזורות ייאספו אט אט,
שקמטים יימחו שוב -כמעט.

כמעט -כי זיכרון עוד בקע נחרט.
כי מניין תצמח אישיות.
מי יבין אנושות.
ולמה יש לחיות -לא למות.