ספרתי נשימותיך
עד שנרדמתי,
זוכרת נשימה אחרונה,
באותו לילה כאילו ידעתי
אתה תמות במלחמה.
הגיע בוקר וכוס קפה,
חיוך עייף וטעם מר,
עם אישונים מכווצים מביטה עליך
לאט לאט אתה נגמר.
אז אומרת שוב
עד כמה אוהבת
ומחבקת חיבוק אחרון,
נותרתי שבורה,
בודדה וכואבת,
כורעת על מצבת זיכרון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.