קול הרעם נדם,האש כרקע בוערת.
  סביב,הלילה שעט בשתיקה מצמררת.
  אדמת המדבר עמדה ללא זיע
  ואת רעש המשורינים החושך הבליע.
  לפתע ללא קול,לפתע ללא ניע,
  ראשו הבהיר על החול הופיע.
  קרבתי הלום פחד.
  קרבתי הלום קרב.
  ובלי שהתכוננתי שעת מבחן הגיע!
  האם יעמוד לי כוחי?
  האם יעמוד בי ליבי?
  להושיט זו היד,הכאב להרגיע.
  לומר לו מילה,להשמיע לו קול.
  הנה,הנה אני לידו על החול.
  אנא הרם הראש,אנא קום עמוד,
  זועק לו ליבי ונןטה לחרוד.
  הזז את עצמך וקרב יותר לניפגע!
  זה לא זמן לחרוד!
  זאת לא שעת שיחה!
  זה רגע אמת!
  חלץ הנפצע!
  גם אם לזה נפשך לא הוכנה!

         קול הרעם נדם..........