א. י. ל. / דממה דקה |
והאורות אך מתחילים להתעמעם
נותרנו ערומים-
כשהאמת היא כסות גופנו.
עתה כשהתערטלנו ממילים
והשקרים והגוזמות נותרו מאחרינו,
אפשר לשבת ולשתוק,
לתת למוזות לנצח.
ותוך כדי שהמילים הולכות לאבדון,
והדממה פושה ומשתלטת,
אפשר לפגוש בדומיה-
אשר פתאום איננה מאיימת
אותה דממה דקה אשר יותר לא מעיקה...
פתאום הכל מובן,
לשווא אני מכביר כאן במילים,
אשר גוזלות זמנכם.
התלבטתי רבות בין מוות למוזות, נסו את שתי הגירסאות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|